10.5/17 היום השמיני למסע
אתמול ביליתי יום של מנוחה במלון מפנק (4
כוכבים) לחופי אגם ליפנו. נחתי, התארגני
על כביסה, אכלתי הרבה יותר מידי, ואפילו היה לי זמן מחשב והצלחתי למצוא מסלול
חלופי, כזה שמנצל את יתרון הגובה שכבר צברתי ברגלי. נתיב שמאפשר את חציית הגבול
לאוסטריה במסלול נוח יחסית (דגש על "יחסית").
יצאתי מהמלון ורכבתי בערך ק"מ אחד
והנה לפני זוג בני 60+ פונים אלי בחיוך רחב ושואלים מאיפה ?לאן ? מסתבר שהם ראו אותי לפני יומיים מגיע בגשם ובקור
אל Lipno.
יש בבעלותם יח' נופש (בדיוק במקום שניסיתי לפני יומיים את משרד הקבלה והיה סגור). והם בכלל הולנדים הוא נגר והיא מורה ושניהם
בפנסיה. הם הגיעו עם האופנים ברכבת מאמסטרדם למינכן. רכבו לאורך הדנובה, טיפסו
לאגם ליפנו שבצ'כיה ומשם הם מתכננים לעשות מסלול הפוך מזה שעשיתי אל פראג ומפראג
אל אמסטרדם ברכיבה. כבוד !
אנשים שיודעים לחיות, פרשו בגיל 60 מהעבודה
וחיים בצניעות ממה שיש. יש מה ללמוד מהם. הזמינו אותי לקפה בחדר שלהם, ולקפה לא מסרבים. ישבנו ושוחחנו קצת. ובדיוק אז מתקשר אלי חבר מהעבודה מהולנד. והוא על הספיקר והשיחה באנגלית הולנדית קולחת.
 |
| הדרך עוברת על הסכר שעל אגם ליפנו |
המסלול שבחרתי סבב את אגם אל חלקו הדרומי
וממש שם יש "פירצה" בחומת ההרים שמסביב והכביש מטפס לו בנוחות (עד 12%)
אל ההרים ומשם אל הגבול המרוחק כ 15 ק"מ.
הדרך עברה בין גבעות והרים ירוקים
הופתעתי לראות שבמעבר הגבול לא היה איש. זה סקרן אותי אז בדקתי וקראתי שצ'כיה היא חלק ממדינות האיחוד האירופאי (אבל לא חלק מגוש האירו).
הופתעתי לראות שבמעבר הגבול לא היה איש. זה סקרן אותי אז בדקתי וקראתי שצ'כיה היא חלק ממדינות האיחוד האירופאי (אבל לא חלק מגוש האירו).
אוסטריה שונה לחלוטין מצ'כיה. למרות שתבנית
הנוף דומה, באוסטריה הכל מסודר יותר, ונמצא בדיוק במקום, הבתים מטופחים, מסגרות
החלונות בצבע מדוייק, כך גם גדרות הבתים והקירות. הכל מוקפד (מידי ?!). הדשא הקצוץ
העצים הגזומים במדויק, אף עלה לא מעז להפר את הסדר - באוסטריה הכל פשוט אחר.
באזור הזה הכפרים על הגבעות שמסביב הם בעצם קבוצת
בתים מבודדים, כל בית יושב לו על גבעה אחרת והמרחק בין הבתים רב מאד. כל הקבוצה
הזו היא כפר.
צהרים ואני רעב, הכל סגור שאלתי למה ענו לי
"מיט ווכך" Mittwoch כלומר יום
רביעי. (אההה - עכשיו הכל ברור ! - ? ). בצד הדרך אני רואה בית ועליו כתובה המילה
SUPER חשבתי שמצאתי.
מהבית יוצא בחור חביב ומסביר לי שזוהי בעצם רפת חלב קטנה.
קוראים לו ג'ורג' והוא מציג את עצמו כ the cowboy man . אז ביני לבין הקאובוי
השיחה קולחת באנגלית משובצת אידיש (שלי) וגרמנית (שלו). יש לו 28 פרות ו 2 חזירים קטנים ("זה תחביב שלי - הם יהיו מוכנים בעוד 3 חודשים ..."). הרפת הזו
עברה בדורות המשפחה ב300 השנים האחרונות. הפרות נכנסות ויוצאות באופן חופשי מן
המרעה הטבעי שבחוץ אל אבוסים שבפנים. איש לא דוחק בהן להכנס. הוא חולב רק פעם ביום בעזרת מכונה ישנה והוא
הראה לי מערך שהוא בנה לניקוי הרצפה על ידי כף הנמשכת בעזרת כבל שמונע על ידי מנוע
חשמלי קטן ומבצע גרוד של רצפת הבטון. פתרון פשוט וחכם. הוא הדגים לי איך העסק עובד ואיך הפרות רגילות להרים את רגליהן מעל הכף הזו שמגרדת את הרצפה. סיפרתי לו על הרפתות בישראל, על רפתות גדולות
עם יותר מ 500 חולבות שנחלבות 3 פעמים ביממה ומכון החליבה בשהן כמעט שלא מפסיק לעבוד סביב השעון.
הוא היה די מופתע לשמוע שבישראל מגיעים
לתנובת חלב גבוה (קראתי לזן הפרות שלנו "סופר הולשטיין" כלומר השבחה של
הזן ההולנדי – מקווה שצדקתי). הוא בעיקר הופתע מכמויות החלב צינתי שבישראל פרה
מייצרת (דגש על מייצרת) 11-12 אלף ליטר חלב בשנה ואצלו הפרה נותנת (דגש על נותנת - כי היא רוצה) כשלושת אלפים ליטר בלבד. גם המזון שהוא
נותן הוא טבעי בלבד מרעה בקיץ וחציר בחורף.
הוא מאמין בטבע ובמסורת העתיקה ומבצע בדיוק את מה שעשו אבותיו. הוא מוכר את החלב
כ"חלב ביו" והמילה סופר על השלט בחוץ ככל הנראה קשורה לאיכות החלב.
נפרדנו בחמימות לא לפני שחייכנו למצלמה.
נפרדנו בחמימות לא לפני שחייכנו למצלמה.
עצרתי ב SUPRA סופרמרקט של אחת הרשתות
הגדולות שהיה בהמשך הדרך ועליו המליץ הקאובוי. ארוחת סופר קטנה (משלם פעם ראשונה
ביורו). ולדרך.
לפנות ערב הגעתי אל הדנובה אל העיירה ottensheim ומצאתי מלון/מסעדה נחמדים על שפת הנהר.
סה"כ כ 60 ק"מ להיום ולמרות
שהמסלול בירידה 650 מ' טיפוס מצטבר.
הימים הבאים ימי דנובה – כיף גדול !
תענוג.
השבמחקתמשיך להנות.
תענוג.
השבמחקתמשיך להנות.